11 בפברואר 2010
שיטטים ראשונים בוויצמן
לפני יומיים נסעתי למכון וויצמן להיפגש עם ד"ר רון מילוא ועוד כמה אנשים שחלקם עובדים אצלו במעבדה וחלקם עוסקים במחקרים בתחום הסביבה. התבקשתי גם להרצות בפניהם על הפרוייקט במטרה לערוך דיון קצר על הרעיון הכללי שלו.
בגדול, היה מאד משעשע, מבחינתי היה גם מרגש לבוא ולספר לאנשים שעוסקים במדע על הרעיונות המופרכים שאני מעלה. פתאום הרגשתי שאולי הדברים יכולים לקרות. זו הרגשה מאד מפתיעה שהופכת את העניין לאמתי וממשי. רק להיות במעבדות ולדבר עם אנשים מעולם הביולוגיה הלהיב אותי.
בשיחה לאחר הצגת הפרויקט (והבלוג) הועלו כמה רעיונות על חיידקים שיודעים לייצר פלסטיק, ועל חיידקים שנקראים bio-film שאולי אפשר לרתום אותם לעשות מעין קליפה למוצרים. דבר נוסף שדובר עליו הוא ביומנרליזציה. על הכל אני צריכה עוד לקרוא וקצת יותר להבין. לאחר ההיכרות הראשונית אני מקווה שתהיה בקרוב שיחה נוספת קצת יותר מעמיקה כדי לראות אם אפשר יהיה באמת לעשות משהו. או לפחות להתבסס על משהו אמיתי.
רציתי להודות לכל החברה' שהיו שם ואיפשרו לי לשוטט יחד איתם.
6 בפברואר 2010
גידול אופנתי
Greetje Van Helmond יצרה סדרה של תכשיטים מקריסטלים של סוכר הנקראים Unsustainable.
הפרויקט עוסק בחומרים בסיסיים ויומיומיים בכדי ליצור מוצרים בעלי ערך גבוהה, יפים ושבריריים.
התכשיטים גדלים ומתגבשים לאט לאט על גבי חוט המהווה את הבסיס לתכשיט ולאחר זמן מה, אני מניחה שמדובר בשבועות, נוצרת שרשרת או טבעת.
Greetje Van Helmond טוענת שאמנם הסוכר אינו חומר שנשאר לעד אך עם זאת אופנה גם היא דבר הפכפך שמשתנה כל תקופה, והמוצרים הללו יישארו מספיק זמן כדי להיות אופנתיים.
הירשם ל-
רשומות (Atom)