DVD בצמיחה

נכחתי לאחרונה בהרצאה מרתקת של ברק בן אלעזר "השמים הם הגבול והדרך דרך ארץ" בה הוא דיבר על העבר, על ההווה ועל כמובן העתיד. עתיד עולם המחשבים, עולם המדע - ביולוגי וכימי ועולם הקוגניציה. דובר על פרויקטים חדשניים שנחקרים ונעשים עכשיו ובין השאר סיפר על כך שמפתחים היום מחשבים שהזיכרון בהם הוא זיכרון ביולוגי. כלומר במקום הצ'יפים ישנה מערכת DNA שיודעת לאגור ולנתח נתונים באופן הרבה יותר מהיר ומתקם מהמחשבים שאנו מכירים היום. הוא דיבר על כך שבעתיד, בכדי להגדיל את הזיכרון נצטרך פשוט 'להשקות' את המחשב שלנו. כמה פשוט. האם אפשר לומר שכך גם יהיה עתידו של הDVD? האם באמת יגיע היום בו נצטרך להשקות אותו על מנת לראות סרט או להקליט משהו? האם נצטרך לשים אותו על אדן החלון כדי שהוא יקבל קצת שמש ויתפתח? אולי נצטרך לבקש מהשכנים להשקות לנו את המכשיר כאשר נהיה בחו"ל?

נראה שיש עוד אנשים התוהים לגבי עתיד המכשירים הללו. בכתבה שהתפרסמה באינטרנט על מחשב ביולוגי שפיתחו בטכניון מצאתי תגובות מאד מעניינות. 73. למחשב ביולוגי נותנים במקום חשמל - שניצלים. משה (21.09.05) 54. מה - המחשב יכול לחטוף שפעת בחורף? חולה שפעת (28.02.05) 48. יהיה צורך להאכיל את המחשב ? או להוציא לסבוב? ששון 47. עכשיו ניצטרך אנטיביוטיקה לוירוסים במחשב . אלן (27.02.05) 14. וכשהמחשב ימות?????? רון , חיפה 9. ואם השבב הביולוגי חוטף וירוס? דובי (27 6. זה נותן משמעות חדשה לוירוס במחשב (27.02.05) אמנם התגובות הן מתחכמות אך זה באמת מראה שלא ניתן להישאר אדישים לתופעה שלאט לאט מתרחשת סביבנו.

מכונה לייצור צמחים

יצאתי לחפש כמה תשובות לשאלות שהעליתי ונסעתי היום לבקר את רוני כהן מהמכון וולקני. בין השאר הוקסמתי מסרטון שראיתי שם, שהראה מכונה "שמייצרת צמחים". ההפך מהמחשבות שהעליתי -במקום שהצמח ייצר מוצר - המכונה מייצרת צמח. זוהי מכונה שעושה את פעולת ההרכבות שהאדם בד"כ עושה. כלומר, המכונה עושה הרכבה בין דלעת (הקנה) למלון (הרוכב). מצחיק במיוחד היה לראות את הצמחים נעים במהירת על המסוע, כאילו היו עפרונות או מברשות במפעל או בסופר...

תאריך הבשלה

made in transit - זהו פרויקט גמר של agata jaworska, מעצבת מפולין ב - Design Academy Eindhoven . התעסקה במוצרים הגדלים בתוך האריזה. יותר נכון - פטריות. בזמן ה"מסע" שהירקות עוברות עד שהן מגיעות לצלחת (מהשדה, דרך המשאיות, מכולות, שוב משאיות והסופר) הם ממשיכים לגדול. כיום המון זמן ואנרגיה מושקעת בכדי לספק את הירקות הכי טרי שאפשר ובמקום לקבל ירקות מוקפאים ולא בדיוק טריים, אנחנו מקבלים ירקות שהרגע "נקטפו".

האריזות ש agata jaworska מציעה הן גם מצע הגידול של הירק, והן גם שומרות על הלחות והתנאים הטובים לגדילת הפטריות. על גבי האריזה רשום תאריך ההבשלה ולא התפוגה. זהו ניצול זמן מבוזבז בהובלות לטובת שיפור המוצר והסביבה.

ישנו גם סרט שבו מתוארים חיי המוצר בתרשים חינני groack

קצת על עפרונות

"עיפרון הוא כלי כתיבה ידני לשם כתיבה וציור, לרוב על דפי נייר. העיפרון מורכב ממוט גרפיט, אשר לרוב מצופה בעץ. הגרפיט הוא רך כל כך, שבהשתפשפו בנייר הוא משאיר עליו פירורים זערוריים והללו מהווים את הקווים הנרשמים על ידי העיפרון. העפרון הצבעוני מכיל פיגמנט. העפרון נבדל ממרבית כלי הכתיבה (כמו למשל עטים, צבעי פנדה) בכך שניתן למחוק את תוצרותיו. לעתים קרובות נמצא בקצהו האחד של העפרון מחק. בעפרון ממוצע ניתן לכתוב כ-50,000 מילים לפני שהוא נגמר. את העיפרון ניתן לחדד בעזרת מחדד או סכין..." מאז העת העתיקה חיפשו בני האדם מכשיר כתיבה נוח שלא יצריך נשיאת קסת דיו ושניתן לטלטלו לכל מקום בלי להתלכלך. בתקופה הרומית ואולי לפני הוחל השימוש בחרטי עופרת לכתיבה על פפירוס. חרתים אלה כונו penicillus, ומכאן המילה האנגלית לעפרון, pencil. בשנת 1564 נמצאו מאגרים עצומים של גרפיט בקאמבריה, אנגליה, והתושבים המקומיים גילו כי ניתן להשתמש בו כדי לסמן כבשים. הגרפיט נמצא במצב צבירה מוצק וטהור, כך שניתן היה להפוך אותו בקלות למקלות. מרבץ זה היה והינו היחיד ברמת ניקיון כה גבוהה. כיוון שבאותה עת הכימיה הייתה בחיתוליה, החומר החדש לא זוהה, וכונה plumbago (מתנהג כמו עופרת, מהשם הלטיני לעופרת, Plumbum). מכאן מקור שמו של העפרון. במאה ה-17 הוחל בייצור המוני של עפרונות בגרמניה. ב-30 במרץ 1858 ניתן בפילדלפיה, פנסילבניה פטנט מספר 19,783 על חיבור מחק לקצה העיפרון..". מתוך ערך עיפרון, וויקיפדיה סרטון קצר על ייצור עפרונות (שטדלר). הסרט מראה את הדרכים לייצור עיפרון בימינו (כמובן - עיפרו שטדלר!). ישנו גם קטע קצר המסביר איך היו מייצרים בעבר עפרונות...

מכונת עץ

The idea of a tree פרויקט שיצר Mischer Traxler ההשראה לפרויקט היא גדילת העץ והייחודיות והשונות שנוצרת בין עץ ועץ כתוצאה מהשמש, מהעונות וממזג האויר. mischer traxler יצר מכונה 'המחקה' את אופן גדילת העץ, או ליתר דיוק, את ההשפעה של הסביבה על העץ. המכונה מייצרת בעזרת השמש אובייקטים בקצב צמיחה של אחד ביום. היא מורכבת מחוטים העוברים דרך חומר פלסטי, אחר דרך צבע מסויים ומתלפפים על תבנית קיימת.

ככל שיש יותר שמש, המכונה עובדת מהר יותר, השיכבה נעשית מאד עבה והצבע דהוי יותר.

כל מוצר מסומן בתוית שעל גביה מצוין זמן ומקום היווצרו.

Traxler יצר כך מערכת של חפצים שמעבר לעובדה שהייצור שלהם אקולוגי לחלוטין הם ייחודיים ומשקפים בצורה וויזואלית את הזמן והמקום בו הם כביכול 'גדלו'. ישנו סרט קצר המתאר את פעולת המכונה Autonomous furniture

'מברשת שיניים מהטבע'

סיקרן אותי לדעת איך נראתה מברשת השיניים לפני שהיא היתה בהזרקה. פניתי אל סבי וסבתי בשאלה - איך הם היו מצחצחים שיניים בילדותם בעיראק\ בישראל?

רק שאלה

אילו מוצרים נרצה לגדל? מוצרים אכילים? לא אכילים? האם נצרוך יותר או פחות? אולי נשמור יותר על המוצרים מכיוון שאנחנו "גידלנו" אותם? אולי הם יהיה לנו יותר קל לזרוק אתם כיוון שתמיד נוכל לגדל עוד? איפה נגדל אותם? האם יהיו משתלות למוצרים? אולי הגדילה תתחיל ב"מפעל" ותמשיך בבית הלקוח? האם גידול מוצרים יעודד או יפחית את הגידולים הקיימים היום? אולי יהיו פחות שטחי גידול למלפפונים? האם הפועלים במפעלים יהפכו לחקלאים? או המוכרים בסופר? אולי יהיה מושג חדש לחקלאים שמגדלים לא אוכל אלא מוצרים - ?? איך תיראה האריזה? אולי קליפה במקום אריזת הפלסטיק? אולי הגידול יהיה רק האריזה על גבי מוצר קיים? לקלף כיסא, להפשיל DVD? מה מידת השליטה שתהיה לנו על המוצר? באיזו מידה המוצר יושפע מהסביבה? מהעונות? האם יהיו מוצרים שיוכלו לגדול במקומות/ ארצות מסויימות ובאזורים אחרים לא?

ואזה פרחונית

Tomáš Gabzdil Libertiny עשה סידרה של ואזות מכוורת שנבנתה על ידי דבורים - The huneycomb vase.

זהו פרויקט אמנם מוכר, נעשה בשנת 2007 אך הוא בהחלט חדשני בגישה וקשור מאד לנושא.

הואזות נוצרות מתבנית בסיסית מדונג המוכנסת לכוורת, והדבורים כביכול עושות את שאר העבודה ומשלימות את הכד.

כל ואזה היא עבודה של 40,000 דבורים במשך שבוע וכל כד שונה ואחר בצורתו.

לכל אחד יש גם ריח וצבע שונים, זאת על פי הפרחים שפרחו באותה העונה. עוד אספקט מעניין, שהמוצר משקף את הזמן והמקום שבו הוא נעשה.

הפרח, יותר נכון תוצר הלוואי של הפרחים, מגיע בסופו של דבר לואזה ובכך גם משלים את חיי הפרח בסוף המסע.

מלח הארץ

כיסא venus של Tokujin Yoshioka עוסק בנושא שעליו אני מדברת - גידול מוצרים, במקרה הזה, גידול של כיסא. הכיסא נוצר בתוך "אקווריום" שבו יש מצע בסיסי ועליו במהלך כחודש מתגבשים קריסטלים לכדי כיסא מוגמר.

פעולה נוספת שהמעצב עשה היא השמעת מוסיקה שונה לכל אקווריום וכך נוצרו התגבשויות שונות.

Tokujin Yoshioka מדבר גם על "איבוד השליטה" של האדם\ המכונה על התוצר הסופי. הטבע מסיים את המוצר, ובכך נוצרת שונות וייחודיות לכל מוצר.

פרויקט זה מתחבר מבחינתי לרעיון המלחייה הגודלת מעצמה, כאשר היא לא בשימוש.

עץ עיפרון

המסקנה מרשימת החפצים שערכתי היא שנכון להתעסק עם מוצרים שזמן השימוש שלהם הוא תקופתי. מוצרים שהשימוש בהם הוא לכמה חודשים (עונה) או עד שהם מתבלים, ובזמן זה יהיה אפשר לגדל את המוצר החדש. לדוגמה: מברשת שיניים הנמצאת בשימוש בסביבות שלושה חודשים. ובינתיים יכולה לגדול אחת חדשה.

מעיל חורף הנלבש רק בעונת החורף ובקיץ יהיה אפשר לגדל אותו.

מגף מעור שגדל במשך הקיץ.

שטיח שצומח להיות שטיח מקיר לקיר.

עץ שבתוך ענפיו ישנה עופרת וכל פעם שארצה עיפרון אצא לחצר ואשבור ענף קטן.

כיוון נוסף הוא נושא האיחוי. חפצים שגדלים ומתאחים בדיוק כמו פצע שמגליד. לדוגמה:

כוס או צלחת אהובה שנשברת ואפשר לשים אותה במקום מסויים עד שהשברים שלה יתאחו והיא תחזור להיות שלמה שוב.

גרב עם חורים שמתבלה בזמן החורף ובחודשי הקיץ מתאחה וחוזר להיות שוב שלם.

מלחייה שכל זמן שהיא לא בשימוש נמצאת במקום מסויים שבו היא ממשיכה להתגבש ולגדול ולגדול...

גן על גלגלים

Gionata Gatto מעצב איטלקי עשה פרויקט בשם : UrbanBuds

הוא בעצם יצר מזודה שאפשר לשתול בה כ-36 צמחים שונים.

ניתן לקחת אותה לכל מקום ולגדל אותה באזורים שונים. סוג של ארוחה על גלגלים. במקום לקחת אוכל, אפשר לקחת את המזוודה...

תהליך הפרויקט גם כן מאד מעניין,המחשבה שמאחוריי הפרויקט וכל השלבים שבדרך.