ארוחה צהרים לונדונית

ארוחת צהרים מס.1

ארוחת צהרים מס.2

ארוחת צהרים מס.3

כמובן שאובססיית הסופרמרקטים לא עזבה אותי גם בלונדון והחלטתי כי את ארוחות הצהרים שלי אקנה מהסופר. אני חייבת לציין שזו אינה המצאה שלי, כי כפי שניתן להבחין מהתמונות ממדפי הסופר, כך נראה האוכל וכך נראות הארוחות צהרים של כולם. הישר מהאריזות - ולא הישר מהשדות.

מבט חטוף מהסופרמרקט בלונדון

הצצה לתוך סל קניות של גברת שעמדה לידנו

קל כפלסטיק וחזק כפלדה

כתבה נוספת, התפרסמה בעיתון "הארץ" בתאריך 01.10.10 על פלדה אורגנית.

לכתבה - סופר ננו

מאת אסף שטול-טראורינג

מדמיון למציאות

במוסף שמחת תורה האחרון (29.09.10) פורסם אייטם בעיתון הארץ ובו מתואר הפרוייקט biocouture ופרוייקט נוסף בשם gateway. שני שילה כותבת כי בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית- פנטסיות המעצבים הופכות אט אט למציאות. בכלל, בזמן האחרון אני מוצאת יותר ויותר כתבות בעיתונות על פיתוח חומרים חדשים מהתחום הביולוגי. כל מיני טקסטילים, וחומרי בנייה חדשים. מגמה זו בהחלט הולכת ומתחזקת. לחצו על הכתבה לקריאה.

מלתחה מבקטרייה

BioCouture כך נקרא פרויקט אופנה קיצוני ומפתיע הרותם את הטבע ליצירת מלתחת בגדים. במחקר החוקרים עשו שימוש בבקטריה שמייצרת את ה"בדים" מייצרים על יריות שטוחות. המטרה הייתה לגדל שמלה בתוך אמבטיית נוזלים, בתוספת של שמרים, תה ירוק ממותק וקומץ חיידקים.

מתוך הנוזל החל להתפשט מירקם סיבי והתוצאה הייתה לבסוף יריעות דקות, שטוחות, רטובות של תאית שניתן לעשות ממנה שמלה... כשהיריעות התייבשו, הגזרה נחתכה, ניתכה ונתפרה לכדי יחידה אחת. כשכל הלחות התנדפה ניתן היה להלבין או להיפך, לצבוע את השמלה בפירות או ירקות מיובשים כגון: סלק אדם, כורכום או אינדיגו.

Suzanne Lee , שלמדה טקסטיל ב-Central Saint Martins בלונדון, היא המוח שעמד מאחורי BioCouture. היא השתמשה בניסוי בבקטריות שתוססות במשקאות קפאין, בקטריות אלו נקראות bio-film.

בשיחה שהייתה לי עם כמה חברה' ממכון וויצמן דיברנו על חיידקים שנקראים bio-film והבנתי כי ניתן ליצור מהם לא רק "יריעות לבוש" אלא גם נייר ואף פלסטיק. אפשר להנדס את החיידקים כדי לייצור מגוון חומרים. התוצאה תמיד תהיה יריעות אך כל מה שהם צריכים זה אנרגיה - מזון ואויר כדי לגדול ולהתפתח.