היום גיליתי להפתעתי שחברתי לעבודה הולכת יום יום עם עציץ קטן, התלוי לה על צרור המפתחות.
לדבריה, השתיל גדל מאד מהיום בו היא קנתה אותו.
ההשקייה שלו נעשית על ידי הנחת העציץ על צלוחית עם מים למשך כשעה כל כמה ימים.
מעניין אם גם מפתחות יכולים לגדול...
אולי כך נוכל לגדל גם טושי סלק צבעוניים בשולחן הכתיבה שלנו?
פריצת הדרך האחרונה בתחום איחסון מידע (הדיסקים) הינו שימוש בדיסקים ביולוגיים. זאת בעקבות חיידק הנמצא בביצות של מים מלוחים. 
הם בחרו להציג גם כן את התהליכים והחומרים שמהם נעשו הכלים, מתוך מחשבה על ידע שיתופי הנגיש לכל.
בשיתוף פעולה עם GIUSEPPE BRUNELLO יצרו מטאטא על זמני, כאשר הם בחרו לשתול דגנים בין שערות המטאטא ולהקנות לו ממראה יותר טבעי ופראי.
קשת הצבעים שהם השתמשו בה היתה גם היא טבעית. את הצבעים הם ייצרו על ידי ייבוש בטמפרטורות נמוכות של צמחים, ירקות ופירות. 
.jpg)
חזרתי זה עתה ממילאנו הרחוקה. עם מצברים חדשים, מלאים במחשבות חדשות על עיצוב.
וכמובן, איך לא, נכנסתי לסופר הענק ובדקתי את מצב הפירות והירקות.
נתקלתי בכמה פירות שנראו מאד תעשייתים.
הנה כמה דוגמאות 
לאחר הרבה טלפונים ובירורים הבנתי שבאיזור עין גדי גדל באופן פראי צמח בשם סלוודורה פרסית שממנו מייצרים את המיסוואק. זהו צמח טרופי ולכן הוא גדל באיזור זה.
בהתחלה לקח המון זמן עד שמצאנו אותו. ביקשנו את עזרת המקומיים ואנשים שעובדים בשמורת עין גדי לאתר אותו.
ברגע שהם הראו לנו את הצמח, כבר לא היה קשה כ"כ לפספס. זהו שיח ענק, שנמצא בכמה מוקדים בשמורה.
נאמר לנו שבאנו ממש בזמן הנכון כיוון שהוא בדיוק פורח. יש לו פירות קטנים ואדומים המיועדים לאכילה (לא לאדם). ענפיו בעלי מבנה סיבי עם רקמה קשה. יש לחות גבוהה בענפים ולכן הם מאד גמישים ולא שבירים. בשיח קיימים מושבות של שפני סלע הנהנים ממקום מוצלל, מגן, ומשביע...
פגשנו שם בחור בשם גדי שהיה מאד נחמד וסיפר לנו מעט אודות הסלוודורה הפרסית. הוא אמר לנו שהסלוודורה היא צמחעמיד, צמח ששורד בתנאים קשים. לא זקוק להרבה תנאים כדי לגדול. רק לחום ומעט מים.
היום, הצמח נמצא בסכנת הכחדה ובשנים האחרונות מנסים בשמורה לנטוע אותו באופן יזום. אמנם בעבר הוא התפתח באופן פראי אך הרבה מינים טרופים שייבאו מחו"ל לעין גדי השתלטו על האזור והפריעו לו לגדול. בשמורה מגדלים שתילים של סלוודורה פרסית עד שהם גדולים מספיק ואז נוטעים אותם בשטח.
לאחר שעשיתי את ההדמייה של הסופר, חשבתי, האם קיימים מוצרים שנמכרים היום בעציצים?
ואז נזכרתי שכשהייתי בגרמניה, צמחי התבלין (לדוגמה, הבזיליקום שקניתי) תמיד נמכרו בעציצים, ולא כמו בישראל- בשקיות אטומות. באמת, המדפים בחלק זה של הסופר נראו תמיד כמו משתלה.
היום כשהלכתי בסופר, דמיינתי לעצמי איך הוא היה יכול להראות אם המברשת שיניים (או בכלל, יתר המוצרים) היו נמכרים בעציצים. האם לאט לאט הסופר העמוס יהפוך להיות שדות ירוקים? האם יהיו דברים שכלל לא יהיו יותר על המדפים ויימכרו רק כזרעים? אולי נוציא את הכלב לסיבוב בסופר ? איך תהיה הבדלה בין חברות או בין בכלל סוגים של מוצרים? האם השתילים יהיו בעצמם בצבעים שונים? האם תהיה משמעות אחרת ללוגו של חברות? האם אפשר לגדל מוצר עם הלוגו כבר עליו? איזו סוגי חברות יהיו? כתר- טבע? האם הסדרנים יהפכו לחקלאים?
מסתבר שזוהי תופעה הרבה יותר גדולה ממה שתיארתי לעצמי. כנראה ישנו פרק או קטע בקוראן המוקדש לחשיבות היגיינת הפה והצחצוח במיסוואק.קיימים עשרות פרומואים ואנשי דת מוסלמים אשר מטיפים לשימוש בענף זה ומסבירים כיצד יש לצחצח את השיניים. הנה כמה דוגמאות (בהחלט שווה צפייה!) פרסומת הודית למשחה מהצמח הטפה מפי איש דת על איך צריכים לצחצח שיניים באמצעות המיסוואק לדעתי נכון יהיה לחבר בין הרעיון לגדל את מברשת השיניים שלנו ובין התופעה הזו הרווחת כבר בעולם. בשלב זה אני מנסה לחקור את הצמח ולהבין מה הפוטנציאל ואיך אפשר להפוך אותו למברשת שיניים ביתית. אם זה על ידי שינוי הגודל, הצבע, הצורה, אורך החיים ועוד. אני מנסה להשיג את הצמח הזה ולגלות איך אפשר לעשות ממנו עץ מברשות שיניים מודרני ותעשייתי.
בעבר, ובארצות מסויימות עדיין, משתמשים לצחצוח השיניים ב'עץ הנים', Neem tree ובעברית - האזרכת ההודית...
שוברים את הענף ומפוררים את הקצה שלו כך שנוצרים סיבים רכים המאפשרים צחצוח נעים. לעץ הנים מסתבר מיוחסים גם סגולות מרפא ומשתמשים בשמן שלו לכל מיני צרכים קוסמטים ורפואיים. זהו עץ מהיר צמיחה, מגיע לגבהים של 15-20 ואף עד ל-40 מטר! "המברשות" הללו נמכרות (בעיקר בהודו) כמברשת שיניים לכל דבר וכאשר הענף מתייבש צריך לקטוף "מברשת חדשה".
החיבור בין עץ זה לגידול מברשות שיניים בבית הוא מתבקש וכאן לדעתי המקום לנסות ולהתערב בטבע כדי שהדבר יהיה באמת מתאים לשימוש. להפוך את העץ לעציץ ביתי, אולי להנדס את ענפיו כך שיהיו יותר נוחים לאחיזה, להתאים את זמן הגדילה לקצב הצריכה של מברשת חדשה וכו'...
טיילתי השבוע בכרמל, והתחלתי לצלם חזזיות על סלעים. מסתבר שבארץ ישנם מאות סוגים של חזזיות שגדלות על כל מיני משטחים. הם יכולות להיות בהרבה צבעים, בעיקר בירוק, חום, צהוב, אולי אדום.
אולי ניתן להשתמש בחזזית כאריזה למוצרים. ליצור סוג של קרום ביולוגי במקום האריזות פלסטיק. אולי להשתמש בחזזית ליצור פני שטח מעניינים על כסאות או ריהוט מעץ. כפי שרואים בתמונה השנייה ניתן גם לשלוט על המקומות שבהם אנו רוצים שהחזזית לא תתפשט.
